נדחתה בר"ע על החלטת בימ"ש מחוזי להתערב באופן חישוב אבדן ההשתכרות של המנוח

1.        זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' ברלינר, י' עמית ור' סוקול).

2.        להב גרשון ז"ל (להלן: המנוח) עבד במשך שנים רבות בחברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: המשיבה). במהלך השנים נחשף המנוח לחומרים מסוכנים בהם אזבסט. בחודש נובמבר 1996 התגלה כי המנוח סובל ממחלת הסרטן וביום 15.4.2002 נפטר עקב מחלתו והותיר אחריו אשה (להלן: האלמנה), ושלושה ילדים בגירים. המנוח הגיש בחייו תביעה לבית משפט השלום בחיפה לקבל פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. בטרם הסתיים הדיון הלך לעולמו וכתב התביעה תוקן כך שבמקום המנוח באו המבקש 1- עזבונו, וכן האלמנה כתלויה, היא המבקשת 2 (להלן יחד: המבקשים). המשיבה הודתה באחריותה לנזקים והדיון התמקד בשאלת שיעור הפיצויים המגיעים למבקשים. בית משפט השלום (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל) דחה את התביעה שכן קבע כי היא נבלעת בסכומים שיש לנכות, ובהם תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבלו ויקבלו המנוח והמבקשים. על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי ובו טענו כי לא היה מקום לנכות את כל תגמולי המוסד לביטוח לאומי, וכי היה מקום לקבוע בחלק מראשי הנזק פיצויים בסכומים גבוהים מאלה שנקבעו בפסק הדין, כך שתביעתם אינה נבלעת בסכומים שיש לנכות ויש לזכותם בתשלום היתרה.

3.        בית המשפט המחוזי בחן ראשית מיהם יורשי המנוח. בהתאם לצוואה שהוגשה נקבע כי אשתו של המנוח היא היורשת שלו. מאחר ושלושת הילדים של המנוח לא היו תלויים בו במועד פטירתו ולא נמנו כיורשיו, קבע בית המשפט כי אינם זכאים לפיצויים כתלויים ואף לא כיורשים. המבקשים טענו כי המנוח לא התייחס בצוואתו לסכומי הפיצויים הצפויים בגין מחלתו ולכן לא חל עליהם דין הצוואה, אלא הוראות הירושה על פי דין, לפיהן זכאית האלמנה למחצית מהפיצויים והילדים - למחצית השניה. בהתאם לדין זה לא היה מקום לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי מחלקם של הילדים בעזבון. טענה זו  נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי שקבע כי המנוח ציווה את כל רכושו וכל נכסיו, כולל אלה שיהיו לו בעתיד, לאשתו, ולכן היא היורשת גם את כל זכויותיו לפיצויים מהמשיבה.

4.        בית המשפט המחוזי בחר להתערב באופן החישוב של מספר ראשי נזק וייחד דברים לסוגית חישוב אבדן ההשתכרות של המנוח. בעקבות זאת קבע כי על המשיבה לשלם למבקשים סך של 100,694 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורכי דין וכן הוצאות משפט.

           מכאן הבקשה שבפניי.

5.        המבקשים טוענים כי בקשתם מעלה שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות לערער. לדעתם, טעה בית המשפט בכך שלא איבחן בין תביעות העזבון ותביעת אלמנת המנוח כתלויה. לטענתם, היה מקום לפסוק בתביעת העזבון והתלויים אך ורק בהתאם לחוק הירושה; להפחית, לכל היותר, את גמלת התלויים רק מהמחצית המגיעה לאלמנה כיורשת, ולפסוק את מחציתו האחרת של העזבון לילדיו הבגירים של המנוח, מבלי שתנוכה ממנו כל גמלה. המבקשים טוענים כי לו ביקש המנוח להוריש את נכסי התביעה לאלמנתו בלבד היה מציין זאת במפורש בצוואה: הצוואה נערכה עוד בטרם המנוח סיים לעבוד אצל המשיבה ועוד בטרם הגיש את התביעה ולכן לא אמד בדעתו להכניס את הזכויות הנובעות מתביעתו לצוואה. מכל מקום, מבקשים הם לקבוע כי המנוח ביקש לעגן את זכויות ילדיו לאחר מותו, ולהשלים את החסר, כדי למנוע מצב בו המשיבה לא תחזיק בכספים לא לה. המבקשים מוסיפים כי יש להוסיף לתביעת העזבון הוצאות קבורה ומצבה, אובדן שירותי בעל וכן את מרכיב החסכון.

6.        בהתאם להחלטתי הגישה המשיבה תשובתה לבקשה. לדעת המשיבה מדובר בסכסוך פרטני שעיקרו, השאלה העובדתית האם זכאים ילדי המנוח לרשת את אביהם המנוח, אם לאו. לטענתה, הבקשה כלל לא מעלה שאלה משפטית בעלת אופי כללי. בניגוד לטענת המבקשים, אין מדובר בשאלה האם זכאי חלקו של עזבון, שאינו תלוי במנוח, שגמלאות הביטוח הלאומי לא ינוכו מחלקו, אלא האם זכאים ילדי המנוח לרשת אותו. כאמור, בית המשפט ענה על שאלה זו בשלילה ולכן השאלה האם יש לנכות קצבת תלויים מחלקם של הילדים הינה תיאורטית גרידא. לטענת המשיבה צוואת המנוח מורה חד משמעית כי הילדים אינם זכאים לרשת את אביהם כאמור. המשיבה מבהירה כי ילדי המנוח לא היו צד להליך בבית משפט השלום. לאחר דיון בפני בית המשפט המחוזי, הוצג צו קיום צוואה בו נקבע כי אלמנת המנוח היא יורשתו היחידה ועל בסיסו קבע בית המשפט כי הילדים אינם זכאים לפיצויים, לא כתלויים במנוח ולא כיורשים.

           מכאן, לדעתה של המשיבה, הטענה כי זכויות המנוח לפיצוי אינן נכללות בגדר הזכויות שהוריש המנוח בצוואתו לאשתו בלבד, חסרת שחר, שכן צוואתו כוללת גם רכוש עתידי. לדעת המשיבה, הטענה כי התביעה לא היתה בגדר הצפיות של המנוח כשכתב את הצוואה מקומה בהליך נפרד, בדרך של ביטול הצוואה. המשיבה מוסיפה כי אין מקום לקבל את טענות המבקשים בנוגע לסכום הפיצוי שנקבע: הוצאות קבורה ומצבה הוספו לתביעת העזבון וכך גם הוצאות בגין אובדן שירותי בעל. טענת המבקשים בגין ניכוי מחצית ידת החסכון שגויה. עוד טוענת המשיבה כי טענת המבקשים שאין לנכות נזק לא ממוני מתביעת התלויים אינה רלוונטית וגם כי היה מקום לנכות הטבות וגמלאות מל"ל מתביעת העזבון. המשיבה מוסיפה כי בבית משפט השלום טענו הילדים כי הם תלויים במנוח, ומכאן כי גם אם הילדים הם יורשים - טענה מוכחשת - אזי אין כל מניעה לנכות את גמלאות המל"ל המשתלמות בגין קצבת תלויים

מתביעת העזבון באשר גם ילדי המנוח תלויים בו.

7.        עיינתי בבקשה המפורטת, בפסקי הדין של הערכאות דלמטה וכן בתגובת המשיבה והחלטתי שלא להיענות לבקשה. ראשית, חרף טענות המבקשים, הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית או כל סוגיה החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה. לפיכך, אין מקום ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). שנית ולגופו של עניין, השאלה שהציגו המבקשים בבקשתם היא האם יש מקום לנכות מחלקם של הילדים את תגמולי גמלאות הביטוח הלאומי והטבות אחרות, אם לאו. כאמור, בית המשפט המחוזי פסק על סמך צו קיום הצוואה שהוצג לו כי הילדים אינם בגדר יורשי המנוח, אלא אלמנתו בלבד. במצב דברים זה בו הילדים אינם היורשים, ולאור הקביעה העובדתית לפיה הילדים אף לא היו תלויים במנוח במועד הפטירה, הרי שבדין נקבע כי אינם זכאים לרשת אותו. מכאן שהשאלה אותה הציגו המבקשים: האם יש מקום לנכות מחלקם של הילדים את תגמולי הגמלה כלל אין לה מקום בענייננו. כן לא מצאתי לנכון להידרש במסגרת בקשה זו לאופן קביעת סכום הפיצויים.

           לאור האמור לעיל ומנימוקים אלה דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, וחרף הגשת תשובה על ידי המשיבה החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ח בתשרי התשס"ח (10.10.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: